חנוכה 2016 - התשוקה לאור 4 בסטודיו גברא - הרגע אחרי הסופגנייה

הייתי באירוע התשוקה לאור 4 בסטודיו גברא ובאמת.. היה טוב ולא סתם טוב.
לא, אף אחד מגברא לא דיבר איתי, גם לא למדתי שם וגם לא קיבלתי משהו כדי להגיד את זה,
אני מגיב על האירוע הזה כדי לשתף את החוויה מהערב, שממזמן לא הייתי וראיתי אירוע כזה.

בהתחלה חשבתי שזה יהיה אירוע הרצאות עם צלמים מוכרים בארץ, אפילו לא ראיתי מי יהיה (צוות המורים שלהם ואורחים)
אבל מה שגרם לי ללכת לאירוע בוודאות היה דבר מאוד נחמד ומקורי - כל צלם היה צריך להביא איתו תמונה אחת ,עם הקדשה מאחוריה, עד גודל A4 שאותה נדביק על קיר ונעשה פסיפס תמונות. ועוד משהו חשוב - בסוף הערב כל אחד ייקח איתו בחזרה תמונה אחת לא שלו!
אני נהניתי להדפיס תמונה(!) אחרי שתקופה ארוכה לא הדפסתי, גם לתלות ולהציג אותה מול קהל של אנשים וצלמים טובים וגם - לקבל תמונה של מישהו אחר, שזה גם מאוד נחמד.

אני נחשב מהמקדימים, בגלל גשם, פקקים ומרכז תל אביב (אבל בלי בעיית חנייה!), אז זכיתי לראות את המקום מתמלא ממש מההתחלה, חשבתי שיהיה צנוע ומצומצם ומסתבר שטעיתי, כי היו בסוף כ 100 אנשים ואולי יותר (ככה גם קיר התמונות התמלא בצבעוניות).
הפאנל היה מושקע עם צלמים טובים ובעיקר - אנשים טובים, שזה גורם חשוב בתעשייה ובעולם הצילום, כי יש צלמים ויש בני אדם שהם צלמים. מזה הגענו לדיון יפה של מה עושה אדם "צלם", בעיקר היום שהצילום מאוד נגיש שלכל אחד יש מצלמה ולכל אחד יש גישה לצילום בצורה כזו או אחרת.
אחד המשפטים שאני דוגל בהם וכמה מאנשי הפאנל דיברו עליו זה שאדם הופך להיות "צלם" כשהוא נותן ומביע מעצמו, גם לפעמים חי ונושם צילום, גם מבלי שתהיה איתו המצלמה - זו המחשבה.

אחרונה חביבה (וחביבה מאוד) הייתה יוליה טייץ שדיברה והציגה את הפרויקט האחרון שצילמה - Porcelain Beauty, שתפס תאוצה מכובדת בארץ ומהר מאוד גם בעולם, בו אפשר לראות סט תמונות מלא אור ורך של אנשים לבקנים, שבא גם להראות את איך שהאנשים האלה רואים ומתמודדים עם העולם, שמתברר שלא חסרים להם קשיים שונים בחברה.
נושא מעניין ומחזיק אצבעות ליוליה, אולי עוד נראה דברים מעניינים ממנו בהמשך.

אבל הכי חשוב - האווירה בגברא.
אני אדם שאוהב צילום (נזהר עכשיו בהגדרה "צלם") והייתי בכמה בתי ספר ומסגרות ללימוד צילום, בכנסים וערבי צילום כאלה ואחרים, אבל בגברא קורה משהו אחר. מעל לכל זה הביתיות - אווירה חמה ואוהבת בין כל האנשים שהיו באירוע, ואם זה ככה באירוע כזה, אולי גם ללמוד שם זה חוויה ואווירה אחרת.
ללמוד צילום במסגרת זו כבר חוויה שכיף לעבור אותה עם אנשים ועם האווירה החמה של גברא - זה יכול להיות אפילו יותר טוב. חוץ מזה ששמענו סיפורים על אנשים שונים - עו"ד, מתכנת, עובדת בנק שעזבו את העבודות שלהם ועברו לעסוק בצילום, הם כנראה מגברא אבל בלי קשר זה מראה לי כמה הצילום זה עולם מלא שגורם לאנשים טוב וכן - שהכסף זה לא הכל בחיים.

אז איזה תמונה לקחתי בסוף??
הנה -

של הצלמת "יאנה ד."
(ו..ברור שכבר חיפשתי מי היא ומה היא! והנה - אפילו שבקרב צלמים יש הרבה חברים משותפים בפייסבוק וכו, היא אדם שאין לי שום חבר משותף איתו, נחמד, לא?)

את התמונה שלי שמתי והיא נלקחה גם, שחכתי לכתוב את השם שלי עליה ככה שאני לא יודע מי לקח אותה..
אולי איכשהו אצליח למצוא את בעליה החדשים, אבל טוב.. נראה.

בכל מקרה - זה היה האירוע היפה של חנוכה 2016 מסטודיו גברא - שימו לב לבוא בחנוכה 2017!
(או לשאר האירועים שהם מדי פעם עושים)

תודה לכל המרצים שהיו בערב הזה
(בן לם, דן לב, כפיר זיו, אייל נבו, גבריאל בהרליה, אלה אוזן, איתן טל, מוטי פישביין, רונן אקרמן ויוליה טייץ)
תודה לכל מי שארגן את הערב הזה
ותודה לכולם שבאו
אני נהניתי
:)

הרומן הכואב שלי איתה

זה התחיל בשריקה עדינה, שקטה מחמיאה כזו שלא מפריעה,
הפנתה את הראש הקטן שלה אליי, בוחנת מהנעליים עד העניים,
כשהגיעה לשיער כבר היה מאוחר ולא יכולתי להזיז את הראש מהמבט הבוחן הקר.

אולי הפעם אעבור את המבחן, אולי הפעם אזכה בקרבתה,
אולי הפעם היא לא תלך בבהלה ואולי הפעם אצליח לגעת קצת בידה..
הנה היא באה - נתנה את האישור הסופי.

מושיט את היד, היא לא נרתעת לאחור,
מתקרב עוד קצת, עכשיו היא מטה קצת את הראש.
מחליק בעדינות את גב כף היד על שערותיה
ובטבעיות ממשיך אל ידיה.

מרגיש נכון ושאפשר להמשיך עוד כמה רגעים,
כי מה שווים החיים בלי ה״דברים הקטנים״..
ממשיך בקצב שלי ואני שם לב לעוד פרטים -
השערות בגוונים שונים, העיניים בהירות עם מספר צבעים,
אפילו הציפורניים חדות, חדות מאוד, מאוד

שננעצות בבשר עמוק ולא מפסיקות!
---
זה רק רומן אחד שלי עם החתולים!
מצד אחד אוהב את היצורים הפרוותיים החמודים האלה
מצד שני - פתאום מכאיבים בלי קשר!
(ועל המזל שלי - אני אלרגי ולא יכול להתקרב הרבה)
העיקר שתהנו איתם ;)

27 שנים של שיניים - התגברות על החששות (סיפור אישי)

 (התמונה מכאן)

אחרי 27 שנים - זה מה שיש לי להגיד על רופא שיניים.
על החששות, רתיעות, מהריחות, מרעשים והפחדים מלשבת על הכיסא "המלך".

ה"מלאכיות של צארלי"
הזיכרון המטושטש שלי היה בגיל צעיר ביסודי - היו באים לראות מה מצב השיניים אצל הילדים ומפנים אותם לרופא שיניים בחינם (או בתשלום מוזל). אני זוכר איך ה"מלאכיות של צארלי" (האחיות) שבאו לבדוק היו יושבות וכל ילד היה יושב לידן בתור והיינו מקבלים את המראה הקטנה אחר כך כמתנה. אבל אני גם זוכר יותר את השקר הלבן שה"מלאכית" אמרה לי - "הכל בסדר", טוב לא מאשים אותה וסלחתי ממזמן - שנינו יודעים שהיו לי שיניים שצריכות טיפול וגם הטון של הקול שלה אמר את זה. אחר כך - שמצאתי את עצמי יושב על הכיסא ההוא בחדר הנקי, בכיתי המון ולא נתתי להם לעבוד. ככה זה נשאר, עד השנה.

לא יודע מה קרה לי שדווקא השנה (בן 27) רציתי לסיים עם זה, אמרתי לעצמי תמיד - טוב הגיע הזמן ולך לעשות את זה כבר, אחר כך זה יהיה לא נעים, הרבה יותר לא נעים. גם כלכלית, כנראה. "אני לא מבין מה הבעיה" / "זה לא נעים לכמה רגעים ויש שקט לכמה שנים" - אבא תמיד אומר. אני בתגובה מובסת - "אבל לי זה לא קל כמו שלך, זה קשה לי". עד שלאחר 27 שנים הלכתי לעשות סתימה. להתחיל בקטן נכון? לפחות ככה חשבתי.

אני בן 7
הלכתי לרופא של אבא, יחד עם אבא (כן - שיחזיק לי את היד), והטיעון נגד שלי לרופא היה - "אני בן 7 בקטע הזה, אז תתייחס אליי כמו בן 7". הוא לקח לתשומת ליבו, אני חושב, היה קצת סבלני ועבד מהר, את הזריקות עברנו טוב והנה עובדים על סתימה לשן טוחנת. מה להגיד.. "רק סתימה" נכון? כל החששות שלי חזרו בבאת אחת כי לא רק שהרגשתי את ה"חפירות" (ולא משנה כמה חזק הייתה המוזיקה ברקע), הרגשתי ממש קדיחות. אבל יצאתי משם עם סתימה. כיף אה?

להמשיך עם השמאות לענייני פנים (הערכת נזקי השיניים) - באותו יום הלכתי לעשות צילום מקיף לכל השיניים, אני לא בקיע בשם המקצועי, פשוט תמונה פנורמית של כל הפה, שזה היה בסדר, נעים יותר - מה"חפירה" שעברתי לפני כשעה. שילמתי וקיבלתי את הצילום והפקידה, ספק מסתכלת עליי ספק על צג המחשב, מסננת "בהצלחה", אני עונה בחצי חיוך משותק - "תודה!". אבל מה.. ממש תודה, כמה ימים אחרי - שוב ביקור אצל.. נקרא לו.. "ה - DJ" - הוא הסתכל על הצילום שלי כאילו ראה לפחות יצירה חדשה של דה וינצ'י, התרגום היה - צריך לעשות טיפול שורש.. ואולי עוד אחד פה.. ועקירה שם. בשבילי זה נשמע - אתה צריך "פינוי בינוי".. "חפירה למצוא את המטמון".. אה ואולי "נחפור גם שם". מעולה! אני אוהב לבוא אל ה DJ שלי, מאוד! ובחוץ אמרתי לאבא - "בוא נמצא מישהו אחר, לא אכפת לי מי - רק אחר".

דוקטור "הבורר"
עברו בערך שבועיים והלכתי אל מרפאת כללית ושם סיפרתי את החוויות הנעימות עם ה DJ וביקשתי - לא אכפת לי מי - שיהיה עדין ושיהיה סבלני, כי אני בן 7! והנה באבאבא בא להחזיק לי יד! אז קבעו לי גזר דין ל"פינוי בינוי" (עקירה) ול"חפירת המטמון" (טיפול השורש). התחלתי עם טיפול השורש בשבוע הבא אחריו והנה שוב - אני על הכיסא הנחמד והדוקטור - "הבורר" ,ככה אקרא לו, ועוזרת הרופא לידו. אבא מסתכל מהצד רואה שהכל טוב, אני מרים יד שמאל ונותן לו "לייק" באוויר. בערך שעה שהייתי שם אבל עבר בקלות - המתח עבר בדקות הראשונות ולא הרגשתי כלום (יש ל "DJ" מה ללמוד מה"בורר"!) אבל הפעם הבאה הייתה המלחיצה יותר. יאפ - "פינוי בינוי".

"הההההללויה!"
ארבע ימים אחרי - מגיע, מחתים כרטיס שחורץ את הדין (אפילו מרגיש יותר לא נעים מלהעביר את האשראי) ומחכה לתור שלי - שתמיד לוקח הרבה זמן להגיע. הדלת נפתחת והנה אני שוב יושב, הפעם אצל "הצלף האמריקאי". הוא באמת שחקן טוב - מדבר מהר, מסביר מהר, אומר שהכל יעבור תוך כמה דקות, תוך כדי משתק לי את המקום ולא מפסיק לדבר. גם אמר שהוא בא במיוחד לפה והנה כמה רגעים של לחץ ו"הההההללויה!". הרגשה מוזרה לכמה רגעים שמיד מסבירים לי - תעשה ככה, אל תאכל כמה שעות, תעשה זה וזה ואני בכלל מנסה לצאת מתמונת הבור באדמה שנבנתה לי בראש (כזו עם קולות מהדהדים מלמעלה). הכל טוב ונחמד עכשיו - עד השבוע הבא!

"אני שלה והיא שלי"
בשבוע שאחרי (כן.. זה שבוע אחרי שבוע, אותו מקום, אותה שעה) הפגישה הייתה עם " דוקטור וונדרוומן" - כי באמת כשישבתי שוב על הכיסא כל מה שראיתי זה את העיניים הירוקות-מאוד והשיער הבלונדיני-זהב שלה, שאיכשהו בעזרתם מצאתי דרך להסיט את המחשבה מהטיפול עצמו. הפעם זה היה תהליכים של בניית כתר שאחרי טיפול השורש, וגם כתר זמני. כן - גם אבא היה הפעם וכן - אני בן 7. עדיין. הפגישה הזו הסתיימה וכבר יש לי עוד בערך 4 מפגשים להגיע אל "וונדרוומן" לעוד בדיקות ועוד ניסויים עליי אבל לפחות היא עדינה, היא כבר מכירה אותי ו"אני שלה והיא שלי" לפחות לחודש הקרוב. ככה גם בטחתי בה כשאמרה לי ששאר השיניים במצב טוב ואין דברים שצריך לטפל בהם כרגע. שזה נחמד לשמוע (עד שאעשה בדיקה מול רופאים אחרים אם יהיה לי ספק). בינתיים אני רוצה לחיות עם הידיעה המספקת הזו.

כמה טיפים לסיום :)
* אל תיכנסו לסרטים!
אני בחור שמספיק שאומרים לו משהו קטן, אני מתחיל לתאר ולתאר ולתאר ולהיכנס ממש לסרט עליו, במקרה שלנו - שיניים ו"חפירת מטמון" (טיפול שורש). לפני המפגש ממש תיארתי לעצמי מה ואיך ולמה עומדים לעשות לי. והאמת? סתם חשבתי על כל "סצנת האימה" הזו כי בפועל לא הרגשתי כלום.

* מוזיקה באוזניים!
ועדיף באוזניות, רק תוודאו שאתה גם שומעים את הרופא מדבר אליכם. מוזיקה מסיכה את הדעת.

* תדברו ותדברו ותדברו עם הרופא
כי מה לעשות - הדיבור משחרר וכל דבר שלא בטוחים בו - מבררים, מדברים, מתעניינים (ולפעמים הרופא מנסה להרגיע בדיבור שלו).

*תנשמו עמוק :)
כי זה כמה רגעים ב"גן עדן" (אולי קצת לא נעים..) אבל "מחר בשעה הזו" כבר הכל מאחוריכם.


למה אני מספר את כל זה??
כי אני רוצה לעזור  לכל מי שחושש/ פוחד/ מלא מחשבות לקראת טיפולי ורופאי שיניים -
אם קשה לכם עם זה - דברו על זה, ממש תוציאו את המילים מהפה, כי ככה אני עשיתי ולאט לאט כש"אומרים" דברים - זה משחרר ומקל על ההרגשה ולפעמים גורם להפחתה של החשש, לפחות אפילו על המחשבה של לגשת לרופה ולשבת על הכיסא.
בהמשך הטיפולים אצל "וונדרוומן" כבר הלכתי לבד (עם כל הריח-המחוטא-מדיי של המרפאה, עם כל "רעשי הרקע" ועם כל הדברים הלא נעימים האחרים). בשבילי אני עדיין בן 7 בקטע הזה. ומה עושים ילדים קטנים? צוחקים על כל הדברים כדי לעשות אותם קלים יותר.


אזזז... תודה רבה שקראתם!
תשאירו הודעה אם אהבתם,
או סתם ככה תגידו מה דעתכם,
לכם זה רגע, לי זה מוטיבציה
עד הפעם הבאה!

הילדה הכי מכוערת בעולם (או שלא?)

"תעשי לנו טובה, תיקחי רובה, תכווני לראש ותלחצי על ההדק"
היא רזה מאוד, עיוורת בעין ימין אבל אחת כזו שתרצו להמשיך להקשיב למה שהיא אומרת.
פתחתי יוטיוב בשגרה אחרי עבודה ובצד עומד סרטון צנוע עם 6.5 מיליון צפיות על "שגרת איפור" של איזה בחורה - הגיוני, יש המון כאלה.. אבל הפעם הבחורה בתמונה לא ממש "בובת בארבי חלקה". ככה נחשפתי לסיפור המדהים של הבחורה הכי יפה בעולם (גם אם היא לא נראית ככה).

ליזי - בחורה כבת 20 פלוס נולדה עם בעיה שיש רק לשלושה אנשים בעולם, שרצה הגורל והיא נולדה עם עיוותים בגוף ובפנים שלה, וככה גם זכתה לתכונה המאוד מיוחדת ומעצבנת שהיא פשוט לא יכולה להשמין - לא משנה מה היא אוכלת ומתי - זה לא קורה, לא משמינה. חלום? אני לא חושב שהייתי רוצה את זה.

זה קרה לה בגיל 15 שהתחילו ביריוני-תיכון להציק ולהגיד לה דברים על המראה היוצא דופן שלה וככה עלה סרטון ליוטיוב עם הכותרת "הבחורה הכי מכוערת בעולם" שזכה לכ 6 מיליון צפיות וים תגובות קשות, אחת מהן היא - "תעשי לנו טובה, תיקחי רובה, תכווני לראש ותלחצי על ההדק". אני לא מתווכן ליצור דרמה מדיי, אבל להגיד לבחורה בגיל כזה דבר כזה.. אפילו לבוגרים זה קשה. אבל היא עמדה בזה, איכשהו, הצליחה, התעלתה על זה.

סרטון האיפור שלי ליזי - ככה נתקלתי בערוץ שלה -

ומיד אחר כך - היא מדברת על החיים שלה בטד - "איך אתם מגדירים את עצמכם"?

מקווה שעשיתי לכם מספיק חשק לשמוע ולראות את הסרטונים האלה. אני ראיתי והם שווים כל רגע.
עברו כמה ימים מאז שראיתי את זה ועדיין הדברים שלה מחלחלים אליי. אפילו יותר מזה - מה שהיא מייצגת ועושה, למרות הכל. היום היא "דוברת מוטיבציה" (ואיך שאני רואה אותה - אין אדם יותר חזק ומתאים לתפקיד), בעלת ערוץ יוטיוב עם מספר מכובד של כ 650 אלף עוקבים, מלווים עם כמה סרטונים מנופחי צפיות, ועל כל הניסים האלה.. היא בחורה מצחיקה מאוד (שאגב.. גם התחתנה לא מזמן)

לא ציפיתי שהבחורה הזו תשפיע עליי איכשהו, אבל היא גרמה וגורמת לי לחשוב שוב על מי ומה שאני ולרצות גם להיות עם היכולת לעמוד ולדבר ולתת מוטיבציה לאנשים, אם מתוך הקשיים שאני מתמודד איתם ואם בכלל - האפשרות לתת דחיפה קלה למי שנמצא במצב שצריך עידוד קטן.

כנראה שהיא מלמדת אותנו המון, רק בזכות הקיום שלה.
אם עדיין לא נכנסתם וראיתם אותה בסרטונים - כנסו. ה-כמה דקות האלה באמת שווה את הזמן שלכם (אפילו יותר מהסטטוסים בפייסבוק ומהסכות הדעת שיהיו שם גם עוד שעה)


אזזז... תודה רבה שקראתם!
תשאירו הודעה אם אהבתם,
או סתם ככה תגידו מה דעתכם,
לכם זה רגע, לי זה מוטיבציה
עד הפעם הבאה!

אהבת חינם? יש תנאי קבלה?

אהבת חינם, נתינה באהבה, ללא תמורה, מכל הלב - אם זה קיים (ואני מאמין שכן), זה דבר כל כך טהור עד שנשמע כמו פנטזיה, כמו אהבת אמת, אז חשבתי - מה ה"תנאים" לזה?

הקלסיקה שבקלסיקה זו אהבת אמת לא? הוא אוהב אותה והיא אותו - בלי תאים, בלי גבולות, בלי אינטרסים אפילו? במציאות הסטטיסטית שלנו זה מתחיל להיות מצרך מאוד נדיר, כמו איזה סיפור אגדות של נסיכות ונסיכים עם המון רומנטיקה ודברים יפים, שהיום הרבה פעמים דברים מפרידים בין זוגות זה אי הסכמות ומריבות, או במילים אחרות - ויכוחים ללא וויתורים על צורות חיים. לפחות זה הרוב, לצד כסף שלפעמים אנשים מאבדים את הראש בגללו.

עוד לפני "אהבת אמת" של האגדות, מה עם "אהבת חינם"? לא - זה לא קשור לחתונה ולאו דווקא לזוגיות, פשוט "לתת" לאחרים בלי תמורה, בגלל "רצון טוב", בלי אינטרס. אני יודע שזה קיים ושזה נדיר, כי זה קרה לי כמה פעמים שהייתי באיטליה לפני כמה חודשים - ראיתי מישהו שצריך עזרה ונגד כל הסיכויים לפעמים נתתי יד, עזרתי, הבאתי חיוך למישהו ואפילו עזרתי עם כסף למישהו אחר. למה שאתן כסף לאחר שאני ממש לא מכיר במקום שבחיים לא אבקר שוב? לא יודע. עשיתי. אבל יצא שאחרי כמה ימים מצאתי ברחוב שטר של 10 יורו במקום שרק אני הייתי בו, ככה שהוא היה "מיועד" אליי?

בארץ יצא לי לשמוע על אירוע המידברן - Midburn, שלפי מה שהבנתי קצת מקריאה פה ושם - במקום מתאספים הרבה אנשים שרוצים להנות במדבר, ממקומות שונים בעולם, שם יש הרבה מהדברים שהזכרתי - אהבת חינם, אהבה, שקט, אווירה טובה, יצירתיות, חופש ואנשים טובים. אנשים טובים? אני לא הייתי שם כדי לחדד את ה"הגדרה" הזו, אבל אני חושב שאם קבוצה של אנשים מגיעים למקום שבו הם רוצים אווירה טובה, כנראה תהיה אווירה טובה, לא?

פטיש החזרה למציאות
(אבל המידברן זה מציאות, לא?) אני גר בעיר, במרכז הארץ, העיר זה בכלל מקום שלא נח, בכל שעות היום, אז מי שרוצה תעסוקה ועניין - רק צריך לצאת מהבית ויש עניין ישר. אני רוצה להתמקד בעבודה. אם יש מקום עבודה שאתם אוהבים לעבוד בו, מספק ומעשיר אותכם וגם המשכורת התנאים בסדר, זה צריך לספק ולהיות בסדר, לא? אז אצלי לא. אני אוהב לתת, להגדיל ראש, לעזור, לפעול, לזוז, להיות עם אנשים אבל זו הבעיה - שאני עושה את כל זה, בלי רצון ממשי של "אני עושה את זה כדי להתקדם" או "תראו מה אני עושה". אני אחדד את הבעיה - אני אוהב לעזור ולעשות את כל זה בלי תמורה אבל עד שפטיש החזרה למציאות מגיע וצועק "עצור! תסתכל על אחרים - הם גם עוזרים לך כמו שאתה להם??"
הפטיש מכאיב לפעמים, הוא נותן מכה שמשאירה כחול לכמה ימים בכיתוב מכוער של "לא!"

אהבת חינם.. קיימת או לא?
אהבת אמת, אמת או שקר?
זה רק בעבודה או שזו אשמת העיר?

זה קיים בתוך המשפחה?


אזזז... תודה רבה שקראתם!
תשאירו הודעה אם אהבתם,
או סתם ככה תגידו מה דעתכם,
לכם זה רגע, לי זה מוטיבציה
עד הפעם הבאה!

צילמתי חלום! סדנת צילום עם אלה אוזן - מאי 2016

אם עדיין לא הכרתם - זה זמן טוב להכיר - אלה אוזן היא צלמת אופנה בסגנון אחר שמביאה אומנות ויצירתיות לעולם האופנה המלא קלישאות ואפילו המשעמם לפעמים, ושבחורה כזו עושה סדנת צילום - כדאי לכם להשתתף בחוויה (ומהר!) כי הביקוש גדול ויש רק אלה אחת!

לפני הסדנה של אלה הייתי בסדנה המפוארת של לארה, קשה להשוות ושניהם שונים במהות, אבל במיוחד בחוויה. אני לא אעשה השוואות, זה תוכלו לקרוא ולהבין לבד, אבל עם אלה זה היה מיוחד יותר מכל סדנה אחרת שהייתי בה עד היום.
נתחיל מההתחלה - הסדנה הייתי בת שני מפגשים - שני ימי שישי בבוקר בסטודיו מלא האור של אלה בתל אביב, מקום שבו יש קצת בעיית חנייה אבל מסתדרים עם החניונים (או במזל אם בדיוק מישהו יוצא), אבל זה באמת לא משמעותי כשמגיעים לסטודיו, פוגשים את המשתתפים וכמובן - את אלה שקיבלה את כולנו בחיוך ובשמחה.

פשוט לעשות
פתחנו בהיכרות קצרה עם אלה והיא שיתפה אותנו בדרך הקצרה, יחסית, שעשתה מאז שהתחילה לצלם ועד היום והפתיע אותי שתוך זמן קצר יחסית היא הספיקה כל כך הרבה, לי היה קצת חסר והייתי שמח לשמוע עוד קצת מהסיפור שלה - אבל אני פשוט אוהב לשמוע את סיפורים של אנשים. בהתחלה היא ביקשה מאנשים ברחוב להצטלם - דברים שאחר כך הובילו לתמונות חזקות שלה, אבל המסר שעבר לי הוא - פשוט לעשות, להתגבר על החששות, הפחדים מהסירובים ו-לעשות, מסתבר שיש אנשים שיסכימו שיצלמו אותם(!) במיוחד אם זו בחורה כמו אלה. חוץ מזה היא שיתפה הרבה סיפורים מאחורי תמונות שונות - גם מצילומים יותר מסחריים וגם כאלה אומנותיים וסיפרה איך היא התחילה עם האופנה בארץ ושוב - לנסות, לא להתייאש ולעשות. תודה אלה!

בסטודיו כמו של אלה
בינתיים הסט היה מוכן והדוגמניות כבר מוכנות, היינו בערך 12 אנשים שהתחלקנו לשתי קבוצות, היו שתי דוגמניות מקצועיות מסוכנות ועוד בחורה יפה לא פחות שגם הצטלמה (זמרת במקור) שכולן היו מקצועיות כדי "להיכנס לדמויות" וממש לשחק על הסט לפי התלבושות שלהן בצורה מאוד טבעית. בסטודיו כמו של אלה היה הרבה אור יום אז, ממש מרגישים "תמונת אלה" כבר בסט, לא היינו צריכים להתעסק בטכניות כל כך וככה הצילומים היו חופשיים יותר לחשוב על העמדה של הדוגמניות והיצירתיות על הסט. הייתה גם תאורת פלאש עם מרכך גדול למי שרצה לנסות גם את זה, אבל בתנאים שהיו - זה לא היה חובה. חייב לציין שתכנון הסט - התפאורה וכל העמדה של הדוגמניות עם עיצוב השיער והתלבושות הייתה מעולה, אלה והצוות בנו סטים מושקעים מאוד וממש בנו חלום ומה שנשאר זה לצלם ולהנות. כמו בכל סדנה אחרת היה קצת לחץ זמן, אבל הכל היה בכיף ככה שהזמן הספיק כדי למצות ולתפוס כמה תמונות טובות (שהיה אפילו עוד יותר קשה לסנן אחר כך).

היה הרבה כיבוד ושתייה, גם כריכים שאכלנו בהפסקות בין הצילומים, אלה דאגה גם לפרט הזה, שבאמת בא בזמן וחשוב לא פחות, ככה זה בצילומים - נהנים נהנים אבל בסוף רעבים מאוד.

"אנשים טובים" נכון?
יותר חשוב מזה, הייתי עם קבוצה טובה של אנשים, כולן נשים (לא מפתיע ;) ) עם עוד 2 או 3 גברים, כולם היו בכיף עם כולם, כיבדו אחד את השני וזרם פשוט טוב. אני אוהב ללכת לסדנאות במיוחד בגלל האנשים - בכל פעם אני נשאר עם החוויות וטעם טוב מהאנשים שהכרתי ודרך כל אחד נזכרים בחוויות - אז הזיכרון תמיד טוב מהם. אצל אלה זה קרה עוד יותר טוב - כי מי שמתעניין בסדנה של אלה הם אנשים טובים שתרצו לשמור עליהם על קשר.
לא שכנעתי אותכם על "אנשים טובים" נכון? במקרה יצא לי לפגוש אדם שלא חשבתי שאפגוש בזמן הקרוב, היא הייתה שקטה ועבדה בזריזות בצד, אלה אמרה כמה פעמים - "האסיסטנטית שלי - עדי דקל" השם הזה נשמע לי מוכר, לא הבנתי מאיפה.. עד שבפעם החמישית בערך אמרתי רגע.. היא כן מוכרת לי והיא כישרונית. מאוד.

"איך התמונה של אלה נוצרת"
עבר שבוע מאז הצילומים, התמונות מהסט ירדו למחשב כבר, אבל עדיין לא חלחלו למודעות שצילמנו את החלום וכבר אנחנו נפגשים באותו מקום מלא אור בשישי בבוקר. הפעם זו הייתה קבוצה יותר אינטימית - נפגשנו בשתי קבוצות ופתחנו עם הסבר על אופן עריכת התמונות ו"איך התמונה של אלה נוצרת". היו כמה טיפים וטריקים שאלה שיתפה בכיף והתעכבה על כל פרט שרצו, היא הראתה דוגמא מתמונה שצילמו בסט אבל גם הראתה טכניקות נוספות שהיא משתמשת בהם. אישית? אני עובד עם פוטושופ כבר שנים אז לא הייתי צריך להתעמק בהרבה פרטים, אבל גם לי היו חידושים. הברקות של אלה. תמיד כיף לראות איך אחר אוהב לעבוד ועם אלה זה באחריות - משהו לא מובן? שחכתם? פשוט תשאלו ותדברו איתה - זה באחריות.

שאלה סיימה את החלק של ה"עריכה והקסם" עברנו, כל אחד בתורו, אל שיחות אישיות - כ 10 דקות שתדברו, תציגו ותשאלו פנים מול פנים את אלה על מה שאתם רוצים. למי שרצה להציג בפני אלה תמונות זו הייתה הזדמנות לקבל דעה מקצועית על תמונות נבחרות, בלי קשר שזו חוויה לדבר איתה. הפעם היה חסר לי קצת סיכום עם כל הקבוצה, שמאוד שמחתי להכיר במפגש הקודם, אבל גם באינטימיות של הקבוצות הקטנות היה סיפוק שונה.

בלי קשר, ובהפתעה לגמרי, אלה הכינה לכל אחד מזכרת מהסדנה ופיתחה לנו תמונה אחת בגודל דף A4 ששלחנו לה והיא ערכה, פשוט הייתה הפתעה ודרך מקורית להשאיר את הטעם הטוב מכל החוויה שרדפה אותי כבר יותר משבועיים. עכשיו התמונה אצלי בחדר ו"רומזת" לי שהיא רוצה עוד חברים לידה. וזה יקרה.

תמונות, נכון?
קודם קצת קרדיטים -
סטיילינג - חיה וידר
איפור ושיער - חן צ'ארום
עוזרת בסט ואדם מדהים - עדי דקל
מארחת ומאסטר הסדנה - אלה אוזן

תודה רבה לכל המשתתפים שהיו בסדנה - מאוד נהניתי להכיר ולדבר עם כל אחד ממכם,
תודה רבה לכל הצוות על התכנון והעשייה של סט הצילומים המיוחד,
תודה רבה עדי, שמחתי לפגוש ולהכיר,
ואלה.. פשוט תודה, טוב?

אם יש לכם שאלות - תשאלו בכיף! בגלל זה אני כותב על הסדנה (ובבלוג.. מן הסתם) או שגם תשאלו את אלה ישירות, כי יש הרבה סיכויים שתענה לכם בכיף גם.


אזזז... תודה רבה שקראתם!
תשאירו הודעה אם אהבתם,
או סתם ככה תגידו מה דעתכם,
לכם זה רגע, לי זה מוטיבציה
עד הפעם הבאה!

לארה ג'ייד – סדנת צילום אופנה במילנו 2016

הלכתי לצלם אופנה באיטליה – איפה שהאופנה ממש רצינית, בסדנת צילום אופנה בת יומיים של צלמת מוכשרת מאוד – לארה ג'ייד (Lara Jade) וזה היה מדהים! אבל באמת, אל תאמינו לי, תקראו בעצמכם!

לארה היא צלמת אופנה בריטית שהתחילה לצלם בערך בגיל 15, התחילה מצילומים של עצמה ועם השנים התפתחה והגיעה למקום שבו היא מצלמת אופנה למגזינים גדולים בחו"ל.
ממנה רציתי ללמוד, כי - לומדים מהטובים ביותר לא?

אני מתכוון.. רק המפגש עם צלמת ברמה כזו פנים מול פנים, בפורום כל כך פתוח שאפשר לדבר, לשמוע ולהרגיש את הדברים במציאות, שווה המון, אם בכלל אפשר לתת הערכה "מוחשית" לחוויה.

אבל קודם, ההחלטה לטוס לסדנה הייתה כמה חודשים לפני המועד שלה (אפריל 2016), בהתחלה רק ראיתי את התאריך וראיתי שזה באיטליה (לא צריך ויזות מיוחדות וכו) אז חשבתי – למה לא? והדילמות היו ענקיות.. כמעט כל יום חשבתי אם כן ללכת או לא, אם שווה את הכסף, אם אני יוכל להסתדר בארץ חדשה לבד ככה, לדבר בקושי אנגלית – בלי "פאוזה" ובלי "כתוביות" שיוכלו לעזור לי. אבל כבר סגרתי את העסקה מול לארה, יש אישור חופש מהעבודה, יש אפילו כרטיסי טיסה והכל. אבל עדיין – מרגיש "לא אמיתי" לפחות לא עד שמצאתי את עצמי ממריא לאיטליה וממש בדרך לסדנה. לא רק שזה היה שווה את זה, זה היה מעולה – ממש כל רגע!

היום הראשון בסדנה

שבעצם היה היום השלישי שלי במילנו, תכננתי טיול לשבועיים באיטליה והסדנה הייתה רק ההתחלה, ההתרגשות הייתה גדולה שלא בטוח אם ישנתי בכלל בלילה. המלון היה קרוב מאוד לסטודיו הגדול והמפואר של הסדנה, קרוס סטודיו, ואפילו בזה טעיתי ולא ידעתי לאן ללכת – רכבה גדולה של האנגרים שכל אחד יכול להיות מיקום הסטודיו (מסתבר שהיו שלטים אבל לא נורא..). כשהגעתי הסטודיו היה ממש כמו שראיתי בסרטוני אופנה של "חו"ל" – גדול, תקרה גבוהה, רצפת עץ וכ 4 קירות בסגנונות שונים שאפשר לצלם בהם עם טקסטורות שונות ומיוחדות, חלונות גדולים ושותפי אור – בקיצור – מקום עם אווירה וכזה שישר מדליק את "חיישן היצירתיות" אצל כולם. פגשתי את שאר המשתתפים בלובי קטן יחסית (בינוני – בקנה מידה של דירה) – סך הכל כ 15 אנשים, כולם מארצות שונות וזה כבר היה כיף והרגיש "שזה ממש קורה", רק זה היה חוויה של היכרות ודיבורים עם כולם, עד ששמענו דלת נפתחת, היה רגע של שקט והזמינו אותנו להיכנס לסטודיו ולפגוש את לארה!

לפגוש את לארה היה שווה כל רגע – היא עמדה שם במרכז, חייכה ולחצה ידיים לכולם, בסבלנות מדהימה שאין לי מושג מאיפה הצליחה לגייס. אחרי כמה רגעים התיישבנו כל אחד במקום, לכל אחד היה מונח במקום מחברת ועט לכתוב עליו, היה מספיק מקום לכל אחד להתרווח בכיף וככה התחלנו בהכרות ובסדנה עצמה. לארה התחילה עם הרקע שלה בצילום, איך התחילה מגיל 15 בערך עם צילומים עצמיים ולאט התחילה עם שיתופי פעולה ומשם המשיכה לדברים יותר רציניים עד לשארי מגזינים ועד היום – קמפיינים וכתבות אופנה ושערים למגזינים גדולים בעולם. משם השיחה זרמה בטבעיות אל סגנונות סטיילינג שונים, אווירה בצילומים, הכירות עם עולם האופנה ומרכיבים שונים בה והמגזינים השונים, בהמשך גם סגנונות תאורה בצילום ודיאגרמות שממחישות תאורה (ובטח עוד דברים שאני לא זוכר כרגע). לאורך כל הזמן הזה לארה והצוות שלה היו פתוחים לענות על כל שאלה וזה נראה שהם נהנו מזה מאוד – רק לשאול והם עונים בחיוך, גם בהפסקות הקטנות הם היו מאוד נגישים לשיחות ודיברו בכיף עם כולם. אם כבר מדברים על הפסקות -  הגענו לזמן הפסקת הצהריים, היה מבחר אוכל איטלקי טעים מאוד ומתאים לכולם עם שתייה קרה וחמה בכמות מספיקה, לארה ידעה לדאוג לכולם. סיימנו לאכול, שנתחיל לצלם?

צילמנו שתי דוגמניות מקצועיות (כנראה מסוכנות) עם כ 8 לוקים שונים של בגדים ("יישר מתצוגת האופנה" – לפי הסטייליסט) שכולם נראו יוקרתיים ומיוחדים. לארה הסבירה והדגימה כ 4 סוגי תאורה שונים שהיא משתמשת בצילומים שלה, תוך כדי שהיא מסבירה ועונה על כל שאלה שעולה. התפצלנו לשתי קבוצות ויצא שצילמנו בתורות – 10 תמונות כל אחד ואז הבא בטור מצלם. סידור טוב בסך הכל, ככה כל אחד צילם כמה פעמים וכל אחד היה מרוצה בסופו של דבר.

מבחינה טכנית למתעניינים – צילמתי עם מצלמת קנון D40, עדשת 50 1.4 וגם 17-50 2.8, בעיקר עם ה 17-50 אפילו, בגלל הנוחיות ובגלל הסדנה עצמה (מאוד דינמי), אבל זה באמת תלוי בציוד שאתם יותר אוהבים ונוח לכם לעבוד איתו בצילומי פורטרטים, בכל מקרה – לארה מסבירה לפני הסדנה מה כדאי להביא וגם אם יש לכם שאלות בנושא – אפשר לשאול את לארה הכל.

היום השני

טוב, היום הראשון הסתיים שכולם מחייכים ומרוצים עם אוסף מכובד של תמונות אופנה איכותיות במחשבים שלנו, מוכנים לעריכה. לכל אחד היה מספיק מקום לשבת – סידרו ככה שבשולן אחד יהיה מספיק מקום לשניים, עם מפצל חשמל לכל מחשב  ולראות את לארה והמצגת/ את המסך שלה בנוחות – לקראת שלב העריכה. רגע לפני שאספר על העריכה עצמה, התחלנו עם סיכום היום הראשון, ועברנו על תיקי העבודות של כל אחד בקבוצה דרך המצגת של לארה, ככה יכולנו להכיר ולראות יותר את המשתתפים וגם – לשמוע ולקבל את דעתה המקצועית של לארה על התמונות השונות. בשבילי זה היה חלק מאוד חשוב, גם לראות סגנונות שונים של אנשים וגם לשמוע מלארה את הדעה על כל התמונות האלה, משהו שלא בא כמובן מאליו. אחרי זה דיברנו על איך נכון לגשת ולהציג את תיקי העבודות מול גורמים ולקוחות בתעשייה ומגזינים, מה כדאי להראות ומה לא – לפי הסגנון שכל אחד מחפש (וזה רק אחד מהטיפים), לארה דיברה הרבה על העסקיות והשיווק שלה ולא חסכה פרטים "קשים"/ "סודיים" כמו עלויות ורווח מהפקות אופנה גדולות שהיא עשתה – על הכל הכל הכל דיברה בצורה גלויה ורק רצתה שישאלו אותה שאלות. והגענו לחלק האומנותי להיום – אוכל!

נחשו מה? היה אוכל מעולה שוב, איטליה נו ברור. אחרי הרגיעה הזו התחלנו עם חלק עריכת התמונות והריטוש, לארה הסבירה ממש שלב אחרי שלב כל מה שהיא עושה, הראתה דרכים שונות ליצירת אווירה בתמונה והכי חשוב – היא בעצם שיתפה את הסגנון שלה, שזה משהו עם ערך גבוה כי זו דרך לראות ממש איך לארה אוהבת לצלם (במציאות) ואיך לערוך, עם כל השלבים. זה ממש כמו להיכנס לראש של האומן למשך יומיים.

That's A WRAP!
בסוף היום השני לארה הייתה נחמדה לכולם ומאוד סבלנית (אחרי יומיים אינטנסיביים, כן?), היא נתנה לנו להצטלם איתה והתכוננו ללכת לארוחת הסיכום במסעדה איתה, למי שרצה. אם חושבים על זה שוב – ללכת לאכול עם קבוצה טובה של אנשים, אוכל איטלקי מקומי ולארה בנוסף לכל זה – כן, זה היה עוד שיא שבשבילו היה כדאי ללכת לסדנה הזו, עוד חלום. היה מאוד כיף לדבר עם כולם, כולנו דיברנו הרבה, צחקנו וזה היה מאוד נחמד לדבר עם לארה בסביבה יותר נוחה ופחות לחוצה, היא ממש דיברה אלינו בגובה העיניים כאילו אנחנו מכירים שנים, סיפרה הרבה חוויות מהחיים שלה ושמחה לשמוע כל אחד ולהכיר עוד את כולם (מתגעגע לזה!).

כמה מילים אחרונות

* בסך הכל – היה שווה את זה? (כסף מול השקעה) – מנקודת המבט שלי (הייתי צלם אופנה, פורטרטים וצלם בסוכנות דוגמניות בארץ), בסדנה של לארה מקבלים כמה דברים חשובים למקום אחד וזה לא משהו מובן מאליו – יוצא לך לקחת תמונות ולראות דוגמניות ברמה גבוהה, סטיילינג ברמה גבוהה, איפור, שיער, סטודיו, ציוד צילום והמון שנים של ניסיון בשטח ממש מתוך תעשיית האופנה (ואם רוצים לדעת משהו – רק צריך לשאול!). אז זה אולי קצת השקעה כספית – הסדנה עצמה, הטיסה לאיטליה ומלון ליומיים, אבל אני חושב שזה היה שווה את זה וממליץ למי שמתעניין בצילום אופנה.

* היה מאוד כיף להיות בסדנת צילום אופנה כזו וכיף להיות בחברת אנשים טובים כאלה (טוב.. צלמים אחרי הכל :) )

* מי שמתעניין ברצינות על צילום אופנה הסדנה מאוד מומלצת, לארה משתפת ממש מילים ששוות זהב על תעשיית האופנה העולמית מנקודת המבט של צלמת אופנה עובדת.

* אני חושב שהסדנה מתאימה לכל צלם עם ידע בסיסי בתפעול מצלמה, אבל גם מומלצת לצלמים מתקדמים – שכבר מכירים קצת את עולם הפורטרטים, עבודה בסטודיו ופוטושופ, כי ככה דברים יכולים ללכת חלק יותר בשבילכם (ושוב זו דעתי! לארה מסבירה טוב מאוד למי הסדנה מתאימה ואם לא בטוחים – אפשר לשאול אותה בכל זמן כדי להיות בטוח).

* ומשהו אחד אחרון, שבאמת היה שווה הכל בשבילי, בסוף הסדנה לארה מוסיפה את מי שהשתתף בסדנה אל תוך קבוצה סגורה בפייסבוק שמיועדת למי שהשתתף בסדנאות שלה = מה שאומר שבעצם יש קו "ישיר" וקרוב יותר לדבר עם לארה והמשתתפים מהסדנאות הקודמות, שגם הם סוג נחמד של אנשים.

אז ככה...

פגשתי צלמים מכל העולם!

יצא לי לראות ולהרגיש איך עושים הפקת אופנה ברמה גבוהה!

יצא לי לפגוש צוות אופנה ברמה גבוהה!

וכן – יצא לי לפגוש את לארה!

הנה כמה תמונות שלי מהסדנה

(אחרי כל החפירה, זה מה שרוצים לראות נכון?)

קרדיטים –

Lara Jade Workshops - Milan April 2016

Models - Marie and Lucy

Styling - Oz

Make Up & Hair – Francesco

יש לכם שאלה? אשמח לענות! בשביל זה אני כאן.

אזזז... תודה רבה שקראתם!
תשאירו הודעה אם אהבתם,
או סתם ככה תגידו מה דעתכם,
לכם זה רגע, לי זה מוטיבציה

עד הפעם הבאה!

Lara Jade Workshop – Milan 2016 – Shooting Fashion in Italy!

So I went to Milan to meet and learn from Lara Jade – one great fashion photographer and a role model for me, simply put – it was AMAZING, but don't believe me, decide for yourself!

I had many self-dilemmas whether go on this workshop or not, because it actually was my first time outside my country and wasn’t sure that I could keep up with English and Italian without "pauses" and "subtitles" that I'm used to when hearing and speaking English, but well.. to meet Lara and to have a real break from my day to day life.. It was WORTH every single minute.

Day One! (and a tiny bit before)

It was actually my 3^rd day in Milan, so I was really glad to speak English, not just  English-Pantomime language with the Italian locals (although a few of them spoke a bit English). We all arrived in one huge studio – Cross Studio, which Lara did a great job picking this place, it was really impressive and full of mood, it is an industrial studio with a wooden floor, 4 different walls that can be used to photograph, at least enough to get the imagination and inspiration start beating (not yet "kickin' " wait for it..) oh and yes did I said this place was HUGE? We all met in a "small" lobby (medium you can say) where all of the students were and got to know a bit of each other (which I really enjoyed!) while waiting to start and meet the one big deal – Lara.

Lara stood there, a strong professional lady and greet each and every one of us with a smile, and was very kind to us (which I sometimes wonder how, because of the pressure/ excitement etc..), Lara the first meeting was just great! Ok enough soft sentimental readings, right? After the meeting with Lara we started with introduction of the workshop, a bit background on Lara and the conversation flew very nicely to styling on shoots, moods, bits of the fashion world and magazines, light diagrams (and probably things that I don’t recall at the moment). While all of this time Lara and her team were very open to answer every question, even was very approachable on the breaks if you felt like talking and asking them in small talks. We had lunch break which was rich of many types of food, which I think all were great, not to mention there were hot and cold drinks available all the time. Well let the shoots begin right?

 

 We shot two fine professional models in about 8 different clothes, and got to see about 4 different lighting setups that Lara uses in her shots. Every person had his time to take about 10 pictures then the next person shot (and in general it was a good arrangement because each of us got to shot about 3 times the same model). While all this time Lara explained every step she made, talked, answered our questions and help anyone how needed help while shooting. Technically speaking, I got a Canon 40D, 50mm 1.4 and a 17-50 2.8 lenses that I like to work with and it was good to the shots, but you should use what you're most comfort with when shooting portraits, and don’t worry – Lara explains what she's using  and for which shots, and you can ask her everything! (even if you're not so bold – like me)

Day Two
Well, day 1 wrapped up with us smiling and satisfying and a good collection of fashion in our "pockets", ready to be edited. We all had a table to sit comfortably in, connect our laptops and see Lara clearly – for the retouching part. But before that – we summed Day 1 and made  a group portfolio review, it was really nice to see people's "vision" and styles  and very exciting for me to hear Lara reviewing my pictures - to get a professional review like that is much appreciated. We then spoke on how to present a portfolio to a client, talked about business and marketing – which all of this time Lara was like an open rich book and talked about topics of fashion shoots costs, and yes – answered every question asked. Guess what comes next.. Right! Lunch time!

Yeah yeah.. Great food all over again. After that we started the retouching seminar that Lara explained step by step everything she's doing, showed different approaches to create mood in the pictures and above all – she shared her style, which is priceless for me because I got to see how she like to shot (in real life) and how to edit it, with all the steps. So its like getting inside an artist head for 2 days.

Warping Up!

In the end of this day Lara was very patient and nice to everyone, let us take photo with her and for the ones that wished – going into a wrap dinner with her. Now imagine that – a group of great people, Italian food and Lara Jade - yes, it is a dream (but it was real). Everybody was really nice to talk to, we spoke and laugh a lot and it was very nice to talk with Lara in a more calm environment where she talked with us even more friendly (miss you all already!).

Some last words

* Was it worth it? (value vs. investment) - From my perspective (I photographed fashion, portraits and was a booker of models) Lara brings you many things in one place and it's not taken from granted – you get to see and take pictures of high level models, high level styling, make up, hair, studio location, lighting gear and get many years of experience from the inside of the fashion industry (and all you need to do is ask for more information – no hesitations) so it might be a bit of investment – the workshop, the flight to the place and the hotel for 2 days, but I think it was worth it and would recommend it to other who's interest in fashion photography.

* It was great to be in this kind of fashion workshop and the people who came were great group to be with (photographers you are!).

* For the ones who are serious about fashion photography it is very recommended, Lara shares words of gold about the fashion industry from the perspective of a working fashion photographer.

* I think the workshop fits any photographer with basic knowledge of cameras, but also recommend to the more advanced ones – that already know a bit of portraits, studio work and Photoshop, because this way things will go smother for you (it's my opinion! Lara explains very well for whom the workshop fit, and you can ask her if not sure).

* And one more thing, which is priceless for me, you get to enter Lara's workshop community – a small facebook based closed group for the people who were in her workshops = meaning you got a bit closer "line" to talk with Lara and the other attendees from previous workshops, and this kind of people are just great.

So....

I got to meet photographers from all over the world,

I got to feel how a high level fashion production is,

I got to meet high level professional fashion creative team,

I got to meet Lara!

Thank you all attendees – was a pleasure meeting you,

Thank you  - Marie and Lucy (models),

Oz (Styling),

Francesco (Make Up & Hair),

(the great) Magen,
And - thank you Lara!

Want to see my workshop pictures right?
Have fun ;)

Credits –

Lara Jade Workshops - Milan April 2016

Models - Marie and Lucy

Styling - Oz

Make Up & Hair – Francesco

 

  

 

Cheers!