הרומן הכואב שלי איתה

זה התחיל בשריקה עדינה, שקטה מחמיאה כזו שלא מפריעה,
הפנתה את הראש הקטן שלה אליי, בוחנת מהנעליים עד העניים,
כשהגיעה לשיער כבר היה מאוחר ולא יכולתי להזיז את הראש מהמבט הבוחן הקר.

אולי הפעם אעבור את המבחן, אולי הפעם אזכה בקרבתה,
אולי הפעם היא לא תלך בבהלה ואולי הפעם אצליח לגעת קצת בידה..
הנה היא באה - נתנה את האישור הסופי.

מושיט את היד, היא לא נרתעת לאחור,
מתקרב עוד קצת, עכשיו היא מטה קצת את הראש.
מחליק בעדינות את גב כף היד על שערותיה
ובטבעיות ממשיך אל ידיה.

מרגיש נכון ושאפשר להמשיך עוד כמה רגעים,
כי מה שווים החיים בלי ה״דברים הקטנים״..
ממשיך בקצב שלי ואני שם לב לעוד פרטים -
השערות בגוונים שונים, העיניים בהירות עם מספר צבעים,
אפילו הציפורניים חדות, חדות מאוד, מאוד

שננעצות בבשר עמוק ולא מפסיקות!
---
זה רק רומן אחד שלי עם החתולים!
מצד אחד אוהב את היצורים הפרוותיים החמודים האלה
מצד שני - פתאום מכאיבים בלי קשר!
(ועל המזל שלי - אני אלרגי ולא יכול להתקרב הרבה)
העיקר שתהנו איתם ;)